החלטה
1.בתאריך 16.11.11 ניתן פס"ד בתיקים שמספריהם רשומים לעיל (להלן: "פסה"ד"), לפיו חוייבה הנתבעת (המבקשת בבקשה דנן) בתשלומים שונים לתובעת (המשיבה בבקשה דנן), הכל כמפורט בפסה"ד.
2.בבקשתה דנן עותרת הנתבעת לתיקון פסה"ד, "באופן שבו מתוך כלל החיובים שהוטלו על הנתבעת, יקוזז סך קרן של 3,000 ₪" . לטענת הנתבעת, "בכתבי טענותיה ובתצהיריה טענה כי נתנה לתובעת הלוואה בסך של 3,000 ₪ בתכוף להתפטרותה של זו האחרונה". הטענה זכתה להתייחסות התובעת, שהודתה בקבלת הסכום אולם טענה כי אין מדובר בהלוואה אלא בתשלום ששולם לה כמקדמה ע"ח שכר לו היתה זכאית.
מוסיף ב"כ הנתבעת וטוען, כי בפסה"ד התייחס ביה"ד לטענה, "אלא שככל הנראה מתוך טעות קולמוס, לא קוזז הסך האמור מתוך הסכומים שנפסקו לתובעת".
משכך, מבוקש תיקון פסה"ד "באופן שבו יקוזז הסך האמור (בתוספת ריבית והצמדה כדין) מתוך הסכומים שנפסקו לזכות התובעת".
בתגובתה טוענת התובעת, כי אין מדובר ב"טעות קולמוס", אף לא ב"טעות סופר", מדובר בנושא מהותי ואין, אפוא, כל עילה לתיקון פסה"ד.
עוד מציינת התובעת, כי ביה"ד אמנם הזכיר בפסק דינו את הסך 3,000 ₪ בציון מפורש, כי הצדדים חלוקים באשר למהותו ולא נדרש להכרעה לעניין זה, עובדה שיש בה לכשעצמה כדי להעיד על כך כי אין מדובר בהשמטה כלשהי, אף לא ב"טעות קולמוס" או "טעות סופר", ממילא כך לגבי הקיזוז.
משכך, לפי התובעת/משיבה, יש לדחות את הבקשה.
4.אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי דין הבקשה להידחות, כפי שיובהר להלן.
א.עפ"י סעיף 81(א) לחוק בתיהמ"ש , שהוראתו חלה גם בבי"ד זה מכח סעיף 39 לחוק ביה"ד לעבודה, תשכ"ט – 1969, לביה"ד הסמכות לתקן פס"ד כאשר נפלה בו טעות, שהיא "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצ"ב" (ר' עד"מ (ארצי) 19/08 פנחס מיכאלוב נ' טרה – אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק).
עפ"י ההלכה הפסוקה, "בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט 'נועדה לאפשר לבית-המשפט לתקן טעויות בנושאים אשר הוא היה ער להם כעת הדיון, אך נשמטו באקראי בעת הכתיבה של פסק-הדין'... בקשה כזו מתייחסת 'לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, באשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת הסיבות שנמנו לעיל'..." (ר' דיון נא 60 – 3 עטאללה בלוט נגד תחנת דלק בר כוכבא).
ומכאן, "אין לבית הדין רשות לתקן טעויות מהותיות שנפלו בפסק דינו, הרשות לתיקון טעות אינה נתונה כאשר מדובר בשגגה מהותית, אלא כשמדובר בטעות שבהיסח הדעת אשר תיקונה בא רק לבטא בצורה ברורה את אשר בעליל התכוון ביה"ד וגמר בדעתו לומר מלכתחילה." (יצחק לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ח- 1997) 210.
ב.בענייננו, אכן בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית אשר הוגשו מטעם הנתבעת, נטען, כללית, כי התובעת קיבלה סכומים שונים מאת הנתבעת כהלוואות , בכללם הסך של 3,000 ₪ וככל שתתקבל תביעתה והנתבעת תחוייב בסכומים כלשהם, יש לקזז את סכומי ההלוואות הללו מן החיובים.
דא עקא, שבסיכומי הנתבעת נזנחה טענת הקיזוז כליל. גם בסיפא הסיכומים, כל שביקש ב"כ הנתבעת: "לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק". הא ותו לא.
טענה שהועלתה בכתב הטענות ו/או בתצהיר העדות הראשית, "אך לא הועלתה בסיכומים – בין בשגגה ובין במכוון – כדין טענה שנזנחה וביהמ"ש לא ישעה לה" (ר' ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן).
בנסיבות אלו ביה"ד לא נדרש אכן, בפסק דינו, לטענת הקיזוז, שנזנחה כאמור בסיכומי הנתבעת, ממילא לא נדרשה הכרעתו באשר למהות הסך של 3,000 ₪ . ביה"ד הזכיר את בקשת התובעת לתשלום שהועלתה בפני מר עדה ביום הגשת תביעתה (מבלי לציין דבר הגשתה), כדוגמה בלבד עת נדרש לסוגיית תום ליבה של התובעת ולעניין זה בלבד, בשים לב לטענת הנתבעת אשר כן הועלתה בסיכומיה בנושא תום הלב. ביה"ד אף הדגיש בפסק דינו, כי מתייחס הוא לעצם דרישת התשלום במועד בו נדרש, תהא אשר תהא מהותו ובלשון ביה"ד: " בין כמקדמה ובין כהלוואה", משמהות התשלום אינה רלוונטית להקשר בו הוזכר כאמור בפסה"ד.
ביה"ד במודע לא נדרש, אפוא, למחלוקת באשר למהות הסכום ו/או קיזוזו, אף לא התכוון להדרש לה.
כן הוזכרה המחלוקת באשר למהות הסך 3,000 ₪ בפרק העובדתי של פסה"ד (סעיף 14ג'), לצורך הצגת התשתית העובדתית במלואה, אף זאת בהקשר למועד העלאת הבקשה, בציון כי הועלתה "בו זמנית" עם הגשת התביעה לביה"ד, עובדה לגביה לא היתה כלל מחלוקת בין הצדדים והיא הוזכרה כאמור בהמשך, בפרק ההכרעה בפסה"ד, עת נדרש ביה"ד לסוגיית תום הלב ולעניין זה בלבד.
ג.הנה כי כן, בניגוד לטענת הנתבעת בבקשתה, אין מדובר ב"טעות קולמוס", אף לא ב"טעות סופר", למעשה – אין מדובר ב"טעות" כלשהי בפסה"ד, ממילא – אף לא "טעות" שתיקונה נדרש ומותר בהתאם להוראות החוק.
5.לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, הבקשה נדחית.